סיפורי מתנדבים
בשבוע שעבר פגשתי אותו במקרה באוטובוס. הוא שאל אותי למה השנה אנחנו לא נפגשים. הסברתי לו שהשנה אני מתנדבת בבית ספר אחר, קרוב יותר לביתי. הוא היה בדרכו לאימון כדורגל. אמרתי לו שהוא היה המורה הכי טוב שלי לכדורגל, ובליבי חשבתי שזה לא רק הכדורגל...
מרגש להיווכח כיצד ילדים החוששים להשתתף בדיון הלימודי בכיתת האם, מביאים תכנים אישיים לידי ביטוי בכתיבה שלהם בנותנם אמון בשמירת הסודיות של חבריהם לקבוצה ושלי כמנחה שלה...
ישנם תלמידים שהקשר איתם אינו מסתיים עם גמר הלימודים וסיום הבגרות. עם חלקם אני ממשיכה ללוות בזמן השירות הצבאי במיוחד כשהם במסלולים קרביים ומאתגרים...
חשוב שידע האדם כי אין יותר מאשר להיות במקום של נתינה- התנדבות, שלא על מנת לקבל פרס...
לפני השיעורים הראשונים חששתי מאוד, מה יהיה יחס התלמידים כלפי? מה יהיו יחסי עם סגל המורים ומה יקרה אם תלמיד ישאל אותי שאלה ולא אדע לענות לו? מהר מאוד חששותיי נעלמו , סגל המורים ובעיקר דליה יפת המורה למתמטיקה של כיתת 3 יחידות לימוד עזרו מאוד וסיפקו את כל הע
ד' נערה חכמה ומוכשרת במיוחד. היא רצתה להיבחן בבגרות בפיזיקה ברמה 5 יחידות. החלום שלה היה להיות מתמטיקאית חשובה. נפגשנו וגיליתי מיד שהיא מוכשרת מאד. אולם גיליתי במהרה שהיא לפתע מתנתקת מן השיעור וחולמת על דברים אחרים...
ר' סיפרה לי שבראיון בצה"ל ביקשו ממנה לתאר את האדם שהכי השפיע עליה והיא תיארה אותי. זה ריגש אותי מאוד והבנתי עוד יותר איזו זכות גדולה יש לי להאמין באפשרות לשנות את חיינו, להשתנות בעצמנו ולהביא את היכולת הזאת לאחרים.
בהיותי פסנתרן קלאסי חובב בעל השכלה אקדמית חלקית במוזיקה, פניתי לרכז האזורי של "פוש" והעליתי בפניו הצעה: להסב את פעילותי כך שתכלול הוראת מוזיקה.
חן הוכיחה לעצמה שעם נחישות, התמדה וכושר רצון אפשר להתגבר על משימה שמלכתחילה נראתה בלתי אפשרית להשגה...
הכרתי את השניים לפני למעלה משנה. שניהם נתקלו בקשיים רבים, מי יותר ומי פחות, בעיקר בהבנת הנקרא ובנושאים הדורשים רקע כל שהוא ביהדות ובידיעת הארץ.
למרות עיסוקיי הרבים - לימודים בבר אילן ובאו"פ, חוגים בספורטן, נכדים, משפחה, בית וכו` - את ימי שני בבוקר אני מפנה אך ורק למטרה זו.הם מוקדשים לתלמידים אך מקודשים עבורי כי הם שדרוג לנשמה!
המבט של הילד שרק מבקש כי אסכים לשבת גם עמו פשוט המיס לבי...
תוך כדי חיבוק חם היא הרימה את ראשה ושאלה "מה, לא תלמדי אותי השנה?"
ראינו שיפור משמעותי בלימודים ובביטחון העצמי שלו בבית ובכיתה. להבנתי, השיפור נוצר בעקבות היחס אחד על אחד שהיה ביננו.
הגעתי לפוש בעקבות רצוני לתרום מזמני לחברה. לאחר ניסיונות וחיפושים בעמותות התנדבות שונות, הבנתי שבעמותת "פוש" אוכל לתרום יותר מבכל עמותה אחרת.
בכל יום שישי בשבע וחצי בבוקר יצאתי מדירתי בגבעתיים והתייצבתי בבית-הספר. מאז והלאה, יום שישי היה היום המואר של השבוע שלי...
התחלתי להסביר לו כמה דברים ופשוט התמוגגתי ממהירות התפיסה שלו ומהיכולת הטמונה בו...
"על פי כל ההגדרות הסוציולוגיות, א` היה נער מנותק כשהמסלול בו צעד הבטיח סוף עגום של התדרדרות לפשע..."