על מוטיבציה, תלמידים ונושרים - תובנות של מורה

30.06.2011 מאת יהודית - מורה במכללה, עוסקת בהנחיית צוותי הוראה בעבודה עם תלמידים בסיכון והדרה
התפרסם ב"שלובים" - הרשת החברתית-מקצועית של מכון מופת
        
בס"ד
אחת הסוגיות שתמיד מטרידה אותי היא נושא המוטיבציה, התגלגלתי איתה הרבה, בהתחלה חשבתי שמוטיבציה זאת אחריות של הלומדים, התלמיד צריך לגייס אותה וצריך להשתמש בה, המורה ילמד, ילמד מעניין וכד`. בשלב השני הבנתי שמוטיבציה פרושה אחריות המורה, אני אחראית שהיא תפרוץ החוצה, אם היא פרצה מהנקודה הזאת התלמיד שלי כבר יקח הלאה, הפריצה היא אחריות שלי, בערך כמו איש מכירות, לי המורה יש סחורה למכור, ואם אני רוצה שהתלמיד יקנה אני צריכה לעשות הכל שיקנה. איש מכירות טוב ימכור לי מברשת שיניים עם 2 ראשיים ב100 שקל, שאני בכלל לא צריכה אותה. מורה טוב יצליח למכור תכנים הכי משעממים אבל התלמיד יקנה. בשלב הבא הבנתי שגם זו לא הדרך, יצאתי לחקור את המוטיבציה המיסתורית הזאת. שמתי לב ש:
 
1. התלמידים שלי מגלים עניין ומוטיבציה בדברים שמעניינים אותם וקשורים אליהם ולחייהם בצורה כזו או אחרת.
 
2. אם המטלה נראית בעיניהם כעוברת הם מצליחים לגייס מוטיבציה לעשייה ואם אינה נתפסת כעוברת הם מצליחים לגייס מוטיבציה לשכנע את עצמם ואת הסובבים שלא יעברו.
 
3. ברוב המקרים שתלמידי הצליחו לגייס מוטיבציה הם יכלו גם להסביר לי מה גרם להם להצליח או להבדיל כשלא לא הצליחו לגייס מוטיבציה , מה גרם להם להכשל.
 
4. גיליתי שארגז הכלים הקוגניטיבי, רגשי, ארגוני של הרבה מתלמידי חסרי המוטיבציה רייק כמעט לחלוטין, וגם ספר הטלפונים של האנשים שיכולים לעזור להם נקי משמות, וכלן הם מהר מאוד מתייאשים.

המסקנות שלי: על מנת לעורר מוטיבציה חשוב לשים לב מהם הגורמים המשפיעים עליה:
 
 א. מסוגלות- מסוגלות זו האמונה שלי במה אני צופה שאצליח ובמה אני צופה שאכשל, ואני מגייסת את המוטיבציה שלי מול צפי של הצלחה הרבה יותר טוב מאשר הפוך. מה משפיע על מסוגלות? הידיעה שאני מסוגלת לשלוט, להחליט ולפעול רק בדברים שיש לי עליהם שליטה.
 
ב. משמעות וערך- אם אותם היעדים שכלפיהם עלי לגייס מוטיבציה, משמעותיים לחיי, או בעלי ערך בעיני רוב הסיכויים שאנסה לגייס מוטיבציה. למשל: בגרויות, להתחבר למישהו, להשיג עבודה, לקבל ציון טוב בעבודה סמנריונית כי זה יעלה את הסיכויים להתקבל ל........., וכד`. כאשר לדבר יש ערך בעיני ו/או משמעות קל יותר לגייס מוטיבציה.
 
ג. ייחוסים- שאלת השאלות, למה אתה מייחס את ההצלחה שלך? מה גרם לך להצליח? פרופסור יונה רוזנפלד מדבר על ללמוד מהצלחות שלי אבל גם של אחרים. ברגע שאני יכולה לנתח את הגורמים אליהם אני מייחסת הצלחה, יש לי במה להאחז לקראת הפעם הבאה. למה נוטים לייחס? יש גורמים שנקרא להם ברי שליטה, אם אני מייחסת את ההצלחה שלי לכמות המאמץ וההשקעה שלי, הרי שזה בשליטתי ואם האסימון יפול אני אבין שביכולתי להשקיע במאמץ, זמן, השלמת חומר, ולהצליח במבחן. ויש אפשרות לייחס לגורמים שאינם בשליטתי כמו: גורל, מזל, והגיד הכל נקבע מראש ואין אפשרות לשינויים, ולנצח לא אצליח. אנשים נוטים לייחס הצלחות ל: מאמץ, השקעה, תזמון, או תכנון, ידיעת אסטרטגיות שיסייעו להגיע בהצלחה למטרה, לדעת לבקש עזרה, ולדעת ממי לבקש אותה, ויש התולים הכל במזלם הטוב או הרע.
 
ד. רגש- יש לו השפעה אדירה, אני לא נכנסת לעיר תל-אביב לא ברכב ציבורי ובטח שלא ברכב פרטי, והכל בגלל חווית ילדות של בת קיבוץ שהלכה לאיבוד מילולית בתוך עיר גדולה ומסובכת בשבילי בשנות השישים, ומאז תל-אביב צרופה בזכרוני כמקום שלא נכנסים אליו. בערך כמו תחושת כישלון מתמשך של ילד שחווה כאב, וצער, השפלה ובדידות וכשלון בבית הספר וימאן מלבוא בשעריו. לרגש יש השפעה על מוטיבציה. בית ספר שהחוויה המתלווה ללימודים בו היא חרדה, יהיה מקום שאתחמק מלבוא אליו.
דהיינו כשרוצים לעורר מוטיבציה אצל תלמידים כדאי לזכור מה משפיע ולבדוק אייך אני מתנהלת במקום הזה ולא למה אין להם מוטיבציה? ועכשיו תחברו אחד ועוד אחד לאן הגעתם? אולי לנוער שנשר ונוסע בימים אלה לחפש חוויות אחרות בחוף דוגית בכנרת.