הוא היה המורה הכי טוב שלי לכדורגל - סיפורה של מיכל לוי, מתנדבת בהוד השרון

חנכתי את ע' מכיתה ה'. בפגישה המקדימה בבית הספר פרשו בפני היועצת והמחנכת את הקשיים שלו בלימודים, ובעיקר את הקשיים הרגשיים והחברתיים שלו ואת הרקע המשפחתי שאיננו נטול בעיות. לפיכך החלטתי לנהל איתו מעין יומן, כך שבכל פגישה נכתוב את הדברים הטובים ואת הדברים הרעים שקרו לו בשבוע שחלף. לפגישה הראשונה עם ע' הבאתי מחברת בכריכה קשה והצעתי לו את הרעיון. הוא התלהב מאוד, והכריז מיד: "קורים לי המון דברים טובים!" האמת, אני קצת הופתעתי, כי ציפיתי ל"ילד עם בעיות רגשיות" וכו', ושמחתי מאוד.

וכך, במשך כמה שבועות, בתחילת כל פגישה הוא סיפר לי (ואח"כ כתב במחברת) כמעט רק על אירועים משמחים: ניצחון קבוצת הכדורגל שלו, יום-הולדת במשפחה, תינוקת חדשה שנולדה במשפחה, פיקניק משפחתי, ועוד. לפעמים היו לו גם סיפורים שהעציבו אותו כמו ריב עם חבר או הפסד במשחק כדורגל וכדומה, אבל תמיד נראה לי שהוא מתמקד בדברים החיוביים שבחיים והערכתי אותו על כך. ע' אוהב כדורגל ומשחק בקבוצה קבועה והוא מעין מומחה בתחום. לכן, חוץ מקריאת טקסטים וכתיבה במחברת, הקדשנו בכל פגישה עשר דקות לכדורגל. הבאתי לו סיפורים על שחקנים שמצאתי ברשת, והוא סיפר לי (תמיד בהתלהבות) על שחקנים, קבוצות, משחקים, וטכניקות. לקראת סוף השנה היה מבחן מיצ"ב שנפל בדיוק בשעה של הפגישה השבועית. ע' התעקש לא לבטל את הפגישה, והמחנכת שלו (הנפלאה, יש לציין) בחנה אותו מוקדם יותר באותו בוקר בנפרד, כך שהפגישה שלנו התקיימה כרגיל, לשמחתו של ע' ולשמחתי. בשבוע לאחר מכן אמרה לי המחנכת שהמבחן שלו היה טוב למעלה מהמצופה.
השנה הסתיימה ונפרדנו בחיבוק ובנשיקה.

לפני כמה שבועות הגיעה לארץ נבחרת הכדורגל מברצלונה. והנה, כאשר דיברו חבריי לעבודה על המשחקים וזרקו שמות - הכרתי את כולם. וכאשר התערבתי בשיחות על כדורגל שאלו אותי "מאיפה את יודעת?" לא סיפרתי להם שהיה לי מורה טוב.... ע' מכיתה ה'! 

בשבוע שעבר פגשתי אותו במקרה באוטובוס. הוא שאל אותי למה השנה אנחנו לא נפגשים. הסברתי לו שהשנה אני מתנדבת בבית ספר אחר, קרוב יותר לביתי. הוא היה בדרכו לאימון כדורגל. אמרתי לו שהוא היה המורה הכי טוב שלי לכדורגל, ובליבי חשבתי שזה לא רק הכדורגל...