הצטרפו אלינו בפייסבוק   מידות
 
"הייתי בלחץ" - מנגנוני הגנה של המוח האנושי ושימושם בהוראה

בתצפית הוראה בשיעור אנגלית שערכתי לא מכבר בכיתה ה` בבית ספר יסודי בתל אביב, התבקשתי לשבת בסוף הכיתה, בין טור א` לטור ב`. מימיני ישבו תלמיד ותלמידה, ומשמאלי שתי תלמידות. השיעור התנהל ברובו בשפה האנגלית. המורה שאלה שאלות כלליות ורוב תלמידי הכיתה ענו יחד. השאלות הפותחות עסקו בימי השבוע, בחודשי השנה ועוד תרגול של ידע קודם. עם התקדמות השיעור כתבה המורה מספר משפטים על הלוח וביקשה מהתלמידים לחשוב על מילים הנדרשות להשלמת המשפטים. תלמידים הצביעו ונקראו ללוח כדי להשלים את המילה החסרה.


    

 "הייתי בלחץ" - מנגנוני הגנה של המוח האנושי ושימושם בהוראה
 
בתצפית הוראה בשיעור אנגלית שערכתי לא מכבר בכיתה ה` בבית ספר יסודי בתל אביב, התבקשתי לשבת בסוף הכיתה, בין טור א` לטור ב`. מימיני ישבו תלמיד ותלמידה, ומשמאלי שתי תלמידות. השיעור התנהל ברובו בשפה האנגלית. המורה שאלה שאלות כלליות ורוב תלמידי הכיתה ענו יחד. השאלות הפותחות עסקו בימי השבוע, בחודשי השנה ועוד תרגול של ידע קודם. עם התקדמות השיעור כתבה המורה מספר משפטים על הלוח וביקשה מהתלמידים לחשוב על מילים הנדרשות להשלמת המשפטים. תלמידים הצביעו ונקראו ללוח כדי להשלים את המילה החסרה.
 
התלמיד שישב לימיני התעניין בי יותר משהתעניין בשיעור. הוא כיסה את פיו בידו ושאל: איך קוראים לך?. משלא נענה הוא ניסה בשנית; שוב כיסה את פיו בידו כלוחש סוד ושאל: איך קוראים לך?. גם הפעם בחרתי שלא לענות תוך שאני צופה במורה ובשיעור. התלמיד המסוקרן מימין לא וויתר וכנראה שעלתה במוחו המחשבה כי אינני עונה מאחר שזהו שיעור אנגלית ואני לא יודע עברית. הוא שוב כיסה את פיו ושאל: What is your name?. ניסיונו העלה בי חיוך וכמובן מצאה חן בעיני תושייתו לשאול אותי באנגלית. הפעם נשברתי ומתוך הערכה לתבונתו עניתי: Jacob. ידידי החדש תלש דף ממחברתו, העביר לי אותו ואמר: Write it down for me, רמת האנגלית שלו הייתה טובה לתלמיד בכיתה ה`. הוא המשיך וביקש: Give me your phone number, ואז קלטה אותו המורה. באחת היא עברה לעברית (משמעת עושים בשפת אם, לא?) ובקול מאיים אמרה: יובל זמל, בוא הנה! יובל קם ממקומו וניגש ללוח. מכאן התפתחה ההתרחשות הבאה:



המורה בקול זועף: Spell READ and write it in the sentence


יובל כותב בהיסוס על הלוח: RED

המורה פונה לכיתה ובקול נושא נימה סרקסטית: Is this how youspell READ?

רוב התלמידים עונים במקהלה: No

המורה לכיתה: What`smissing?

הכיתה במקהלה: A

המורה ליובל: Put it in
 
יובל כותב את האות החסרה במקומה.
המורה פונה אליו ואומרת: Sit down ועכשיו תתרכז בשיעור.
 
יובל חוזר למקומו וכשהוא חולף על פני הוא פולט לעברי: "הייתי בלחץ". 

 מה קרה כאן? מדוע היה יובל בלחץ? מה גרם לילד הנבון הזה שניכר כי רמת האנגלית בפיו טובה, לשכוח איות בסיסי של מלה כמו READ? 
 

 המוח האנושי הוא האיבר המורכב ביותר בכל ממלכת החי. התפתחותו בת מיליוני השנים לא השכיחה ממוחנו את אחד התפקידים החשובים ביותר שלו והוא ההגנה על חיינו. אולם כיצד קשורה הפנייה של המורה להגנה על חיינו? מה גרם ליובל לשכוח כיצד מאייתים מלה שלבטח ידע כיצד מאייתים אותה ומה הקשר בין אמירתו כי היה בלחץ לבין הגנה על חיינו? לצורך כך עלינו להסביר מעט את הביולוגיה מאחורי הפדגוגיה. כיצד פועל המוח האנושי, כיצד הוא רושם זיכרונות ומה קורה לזיכרונות אלו בזמן חרדה, לחץ, בהלה או בעת?
 
מוח האדם מתפתח כתגובה לכל גירוי חיצוני, במיוחד בשנות חיינו הראשונות. העולם הרגשי של הילד נבנה על בסיס גרייה והתנסות מוקדמת. החוויות שאנו חווים לטוב ולרע משפיעות על חיווט הרשתות הנוירוניות ועל האותות הנשלחים ממערכת העצבים אל המוח.
 
מחקרים שבדקו את רגישות הגוף למצבי מתח וחרדה הראו כיצד משפיעים גירויים חיצוניים על התפתחות המוח.
 
גורמי עקה (stress) קצרי טווח מחוללים עלייה מהירה ברמת ההורמונים - אפינריןונוראפיפרין, שתפקידם להכין את הגוף לתגובת "מנוסה או לחימה". מצבים של טראומה או לחץ גורמים להעלאה חדה של הורמון הקורטיזול המופרש מבלוטת יותרת הכליה. כמות גבוהה של קורטיזול ממיתה תאי מוח ומפחיתה את כמות הקשרים (סינפסות) בחלקם מסוימים של המוח.
 
הקורטיזול הוא הורמון שתפקידו להזעיק את מערכת העצבים הממונה על התמודדות עם מצבי לחץ. אירועים טראומטיים מגבירים את תפוקת הקורטיזול שעלול - על פי המחקרים - לפגום ביצירת סינפסות, רישום זיכרונות חדשים והריסת תאי-עצב. חשיפה לרמה גבוהה ומתמשכת של קורטיזול מדכאת את המערכת החיסונית, פוגעת בתפקודי הזיכרון, בוויסות הקשב ובתגובות רגשיות. בקרב ילדים שחיים בתנאים של מצוקה מתמשכת, נמצאה רמה גבוהה של קורטיזול בד בבד עם נחיתות בתפקודים האינטלקטואליים, התנועתיים, החברתיים והרגשיים.
 
מערך ההגנה מופעל דרך המערכת הלימבית במוחנו. גירוי המגיע אל התלמוס ויש בו איום מועבר אל השקד (אמיגדלה). השקד מפעיל בתגובה את ההיפוקמפוס ואת בלוטת יותרת הכליה המפרישה את הורמון הקורטיזול.
 
 איור 
הצפת המוח בקורטיסול אינה מאפשרת חשיבה קוגניטיבית. אינה מאשפרת רישום של זיכרונות חדשים, אינה מאשפרת להגיע אל זיכרונות קיימים והורסת תאי מוח. רמות קורטיסול נמדדו עד 48 שעות לאחר האירוע.

ובכל זאת אין בכך כדי להסביר את שקרה במוחו של יובל. מה גרם לרמת הקורטיזול במוחו של יובל לעלות ולמה גרם הקורטיזול?
 
פרופ` רוברט ספולסקי מאוניברסיטת סטאנפורד, מסביר זאת כך: כאשר הקורטיזול מופרש במצב של מתח, הוא מעכב את ניצול הסוכרים בדם במרכז הזיכרון הראשי של המוח, ההיפוקמפוס. אם אין בהיפוקמפוס מספיק סוכר מן הדם, המוח סובל ממחסור באנרגיה. במצב זה אין למוח כל אפשרות כימית לקבע זיכרונות חדשים. אדם יכול לחוות אירוע מבלי שיהיה לו כל זיכרון ממנו. יש בכך כדי להסביר את הנסיגה המיידית בזיכרון לטווח הקצר אצל אנשים המצויים במתח.
 
והנה מה שקרה במוחו של יובל, ייצור עודף של קורטיזול, מפריע לפעולתם של הנוירוטרנסמיטורים במוח. לפיכך, אפילו עם זיכרון כלשהו קוּבַע כיאות בעבר, למעשה הגישה אליו נחסמה. הדבר דומה לרשת תקשורת או רשת חשמל הקורסת בסערה. תאי המוח אינם יכולים לתקשר זה עם זה והחשיבה משתבשת.
 
נוכחות הקורטיזול אצל יובל עלתה כתוצאה מהחרדה הזמנית שנבעה מקריאת המורה: "בוא הנה!", וזאת כאשר יובל לא היה מוכן ו`נתפס` בקלקלתו. כתוצאה מחרדה זמנית זו עלתה רמת הקורטיזול במוחו. רמת קורטיזול מוגברת זו חסמה את הגישה לזיכרונות קיימים ויובל `נכשל` באיות המילה.
 
הסבר קצר וממצה זה הוא הנדרש למורים ולמתכשרים להוראה. החשיבות בהבנת התהליכים אינה בהבנה הביולוגית-כימית העומדת מאחורי התהליכים שלעיל, אלא בידיעה כי הם מתקיימים בכל מצב בו המוח נחשף למידע מאיים. באלפי שנות התפתחות המין האנושי מוח האדם לא למד להבחין בין איומים פיזיים על חיינו לבין איומים רגשיים, קוגנטיביים - אקדמיים או סביבתיים. איום הוא איום הוא איום, ומכאן התנהגותנו כמורים מכתיבה את התנהגותם של התלמידים. יצירת הקורטיזול היא תגובה אוטומטית בכל סוג של איום והיא מעכבת למידה. הדרך בה אנו פונים לתלמיד, שפת הגוף שלנו וכל סוג של אמירה בעל אופי נגטיבי, ציני, או סרקסטי, גערה או איום, מפעילים את מערכת ההגנה של המוח.
 
לא בכל מצב נוכל כמבוגרים למנוע את השתתפותנו הפעילה ביצירת מצבי לחץ אצל  התלמידים. לעיתים גם אנו חשים מאוימים ומגיבים בהתאם. אולם הידיעה על פעולתו  של מנגנון זה נותנת בידינו הן את התבונה לנהוג אחרת והן את ההבנה והידיעה,  כי תלמיד שמוחו "נשטף" קורטיזול לא יוכל ללמוד ולזכור מידע  חדש עד שמוחו יגיע לאיזון כימי.

 ד"ר קובי גוטרמן
ד"ר גוטרמן עוסק בהכשרת מנהלים, מלמד את התחומים הקשורים למוח ולמידה כחלק מקורס : מנהיגות פדגוגית - העצמת המורה בתהליכי הוראה ולמידה

 

 

 
 

 





 |  ראשי |  מפת אתר  |  הוספה למועדפים  | 
עמותת פוש-פוש להצלחה- www.pushedu.org © כל הזכויות שמורות
פוש כתובת: גן השקמים 12, ת.ד. 6505 סביון-גני יהודה , 56905 טלפון: 03-5354965 פקס: 03-7369706
© עמותת פוש טלפון: 03-5354965 פקס: 03-7369706  דוא"ל: push@pushedu.org
  בניית אתרים לעסקים   אינטרדיל